<h1>ספר התרומות שער ד' חלק ט'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
גרסינן בפרק קמא דבבא קמא פשיטא מכר לוקח בינונית ושייר עידית לפניו. פירוש, לוה שמכר כל נכסיו לאחד זה אחר זה ומכר עדית באחרונה וחזר לוקח ומכר בינונית ושייר עידית, פשיטא לן דכולהו גבו מעידית, דהא אחרונה היא, ובינונית לית ליה דמצי למימר להו גבו מבינונית דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן. אלא מכר עדית ושייר בינונית וזבורית מאי, סבר אביי למימר אתו כולהו גבו מעידית שהיתה לקוחה באחרונה, אמר ליה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, כיון דאי איתיהו גביה לוקח ראשון מצי למימר לאגבויינהו מבינונית אע"ג דכי זבנא בינונית אכתי עדית בת חורין הות, ואין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, מצי למימר להו לא ניחא לי בהאי תקנתא, לוקח שני נמי מצי למימר ליה גבי מבינונית, דכי זבין ליה ארעא בכל זכות שתבוא לידו מכרה לו. נשאר לנו עדיין לברר, ראובן שמכר שדה לשמעון אם יבא בעל חוב דראובן וטרפה ממנו, אם יכול לבוא ראובן לדון עמו של בעל חוב אם לאו. ועל זה גרסינן בפרק קמא דבבא קמא אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה, דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה, ולא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את, דאמר ליה אי מפקת מיניה עלי דידי הדר, ואפילו שלא באחריות נמי, דאמר ליה לא ניחא לי דלהוי לשמעון תרעומת עלואי. והא מילתא איכא דמפרשי לה לענין גלגול, שכיון שהמלוה יש לו לישבע שבועת הבא ליפרע מנכסים משועבדים, שיכול ראובן המוכר לגלגל בתוך אותה שבועה אם יש לו תביעה על המלוה, כדי שימנע ולא ישבע, ואע"פ שהשבועה ללוקח הוא מחויב לעשותה, הוא נמי יכול לגלגל עליה ולא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את, ומטעמא דלעיל. ואית דמפרשי לה לענין שבח. אי נמי לענין אפותיקי, שאם עשאה הלוה אפותיקי מפורש למלוה לא מצי לוקח לסלוקי בזוזי, ואשמעינן שנוטל הלוה המעות מן הלוקח שקנה ממנו ופורעם למלוה ומסלקו מן הקרקע, כדקיימא לן דלוה מצי לסלוקי לבעל חוב בזוזי.
